כרמל בידוד בע"מ נ' בתי זקוק לנפט בעמ

החלטה

העניין שבפני, בקשת התובעת לחיוב הנתבעת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד, בגין ניהולו של הליך זה (כהחלטה משלימה לאחר מחיקת התובענה).

להלן השתלשלות ההליכים עד כה:

כתב התביעה הוגש ע"ס 835,946 ₪, ביום 5.2.2014, בגין יתרת חוב נטענת לביצוע עבודות מיגון אש פסיבי על מבני פלדה, לפי חוזה מס' 2600000450 מיום 8.9.2013. על פי הנטען בכתב התביעה, העבודות בוצעו בצורה כמעט מידית לאחר כריתת ההסכם, וחשבונית מס בגין העבודות הוצאה ביום 9.12.2013, ולא נפרעה על פי תנאי התשלום המוסכמים.

ייאמר כי ביום 9.1.2014 הודיע נציג הנתבעת כי החשבונות מצויים בבדיקה ולכן התשלום טרם בוצע. התובעת המתינה עוד כחודש לתשלום, ובתחילת פברואר 2014 הוגשה התובענה.

ביום 6.3.2014 הוגשה על ידי הנתבעת בקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה מטעמה. זאת, לדבריה, בשל צורך ללמוד תמונה עובדתית ומשפטית מורכבת מאוד. נעתרתי לבקשה באופן חלקי והמועד הוארך עד ליום 30.3.2014.

ביום 26.3.2014 ביקשה הנתבעת ארכה נוספת, בין היתר בשל "חוסר באישור יצרן" אשר מונע תשלום חלקי בגין יתרת החוב. ביום 27.3.2014 נעתרתי לבקשה באופן חלקי (חרף התנגדות ב"כ התובעת), ואולם מצאתי לנכון להעיר כי היה טעם רב בהתנגדות התובעת, והבהרתי כי גם האמירה שעתיד להיות מבוצע תשלום כלשהו, אינה מצדיקה הארכת ההליך פעם נוספת. באותו שלב, הלינה התובע על כך כי רק כעת נדרש ממנה "אישור יצרן", ולגישתה מדובר היה בניסיון נוסף לדחיית התשלומים באמתלות שאינן ממין העניין.

ביום 31.3.2014 הוגשה בקשה נוספת להארכת המועד להגשת בקשה למתן רשות להתגונן, תוך ציון העובדה שחלק הארי של הסכום הנתבע שולם בפועל.

ביום 27.4.2014 הודיעה הנתבעת כי שילמה את מלוא הסכום הנתבע לידי התובעת, וביקשה כי התובענה תימחק ללא צו להוצאות. הנתבעת ציינה כי שולם על ידה סכום של 753,239 ₪ לידי התובעת, וכי מאחר ונותרה יתרה שלגישתה הייתה שנויה במחלוקת על סך 82,706 ₪, לנוכח הוצאות ניהול ההליך העדיפה לשלם סכום זה גם כן ולסתום את הגולל על ההליך המשפטי, משיקולי נוחות ולא בשל חבותה.

התובעת התנגדה למחיקת התביעה ללא חיוב בהוצאות. לגישתה, הנתבעת נמנעה מטעמים לא מובנים מלבצע תשלום בגין עבודות שהיו מאושרות על ידי הגורם המפקח מטעמה, בתחילה טענה שהחשבונות מכילים חיובים שגויים (למרות אישור הגורם המפקח); אח"כ נטען לצורך בבדיקת החשבונות; לאחר מכן נטען לחוסר באישור יצרן; ולסיום נטען כי ישנו סכום אשר נותר שנוי במחלוקת, אולם שולם בכל מקרה.

במענה לאמור, הוריתי ביום 29.4.2014 על מחיקת התובענה, החזר האגרה תוך שהוריתי לצדדים להשיב זה לטענות משנהו, בשאלת החיוב בשכ"ט עו"ד בלבד.

לאחר בחינת תגובות ועמדות הצדדים, סבורני כי הצדק הינו עם התובעת; ניתן בהחלט לומר שהנתבעת כגון עמיד וחזק, ניצלה את מעמדה העדיף, עיכבה תשלומים אשר לאחר מכן שולמו, תוך שהיא דוחקת את רגלי התובעת לניהולו של הליך משפטי;

לא התובעת אצה בחטף אל בית המשפט, אלא הנתבעת דחקה רגליה להליך, מקום בו עבודות שבוצעו באוקטובר 2013 והחשבונית הוצאה בתחילת דצמבר 2013, לא שולמו באמתלות שונות, אשר מעניקות את הרושם שהנתבעת, כ"גביר" משלמת לנותני השירותים המחזרים אחר פתחיה, סכומים כראות עיניה, במועדים המתאימים לה, תוך העלאת טענות בדבר אי התשלום במועד הצפוי, אשר מוחלפות בסיבות אחרות יותר מפעם אחת.

לאחר בחינת טענות הצדדים בהקשר זה, וחוסר תום הלב העולה מטענות הנתבעת ("בדיקת חשבונות" שלא פורשה, התניית תשלום ב"אישור יצרן" שלא נתבקש קודם לכן ועוד) מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום שכ"ט עו"ד לתובעת, בהיקף כולל של 40,000 ₪, המהווים את השכר הריאלי בגין ההליך אשר נוצר בשל הנתבעת, הוארך בשל הנתבעת, ושולם במלואו ללא תנאי.

הסכום כאמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ד, 05 יוני 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: